אומרים שמנהל טוב צריך לעשות אך ורק מה שהעובדים שלו לא מסוגלים לעשות. ככה בדיוק צריך לנהוג גם עם הילדים.
כמה הורים אנחנו מכירים שמתלוננים שהילדים לא עוזרים להם בבית, אבל כשהילדים כבר מנסים לעשות משהו בעצמם, הם מעירים להם, מתקנים אותם ולבסוף אפילו מרחיקים אותם כדי לעשות את הדברים בעצמם יותר מהר ויותר טוב? - כמעט כולנו.
כמה הורים אנחנו מכירים שיושבים יומיום עם הילדים על שעורי הבית כי אחרת זה פשוט לא יקרה? כמה הורים אנחנו מכירים שלא דורשים מהילדים שלהם כל עזרה בבית ועובדים קשה סביב השעון רק על מנת "לא להחסיר מהם דבר?" – רבים מדי.
איזה מסר אנחנו מעבירים לילדים כשאנחנו עושים דברים איתם או במקומם לאורך שנים? שהחיים קשים מדי? שהם לא יכולים להסתדר בלעדינו? שתפקידנו, ההורים, לשרת אותם ולדאוג לכל מחסורם?
ילדים שעושים בשבילם או במקומם, לא רק שלא ילמדו לעשות דברים בעצמם, אלא ישארו עצלנים, חסרי אונים מפונקים ובטוחים שהכל מגיע להם.
פעמים רבות מדי שמעתי מפי הורים את הניגון הבא:" אבל למה הוא/היא מתנהג/ת ככה, הרי אני לא מחסיר ממנו דבר?".
ואולי זו בדיוק הנקודה? שלא החסרתם מילדכם דבר, עד שהם למדו להסתמך עליכם בכל דבר ועניין במקום לגדול ולקחת אחריות? עד שהם למדו שהכל מגיע להם , כי ככה משדרים להם ההורים?
הנפש מתפתחת דווקא מתוך החסרה. הצורך, האתגר ואפילו המצוקה, הם המובילים את הילד להתאמץ, להתנסות, לעבוד קשה, לחפש ולמצוא תשובות . התמודדות מוצלחת מביאה איתה תחושות של סיפוק ומסוגלות ותורמת לעצמאותו ובטחונו העצמי של הילד/ה.
טבעו של האדם לאהוב ולהיקשר לאותם הדברים שהוא משקיע בהם. אהבתנו לילדינו הולכת וגדלה ככל שאנחנו מעניקים להם ומשקיעים בהם. באותו אופן ילדינו יאהבו אותנו אף יותר כאשר יתחילו לתת מעצמם, לעזור ולהיות שותפים יותר לעשיית דברים לטובת הבית והמשפחה.
לפיכך התנהגו גם בבית כמו מנהלים - מעבר לעידוד חום ואהבה, הציבו לילדיכם משימות ביחס עולה לגילם ודרשו מהם עשייה. למדו אותם להתמודד עם משימות חדשות והפסיקו לעשות עבורם דברים שהם כבר יכולים לעשות בעצמם.
דפנה ממן: עו"ס מומחית לטיפול בנוער והדרכת מבוגרים.
